כלכלת המשפחה זוגיות וחשבון הבנק

כלכלת המשפחה רואה את המשפחה כיחידה אחת שמצד אחד ישנן הכנסות ומצד שני ישנן ההוצאות

ההוצאות הינם כל התשלומים שהמשפחה משלמת לצרכיה וההכנסות הינן כל התשלומים הניכנסים למשק הבית

הוצאות המשפחה מחולקות להוצאות קבועות ולהוצאות משתנות. למעשה בני הזוג יכולים להעריך בצורה די מדויקת את ההוצאות הקבועות וגם את ההוצאות המשתנות בחודש רגיל, בו אין הוצאות מיוחדות הנופלות על תקציב המשפחה. עם תכנון נכון ניתן לשרוד גם הוצאות בלתי מתוכננות שכידוע מגיעות לכל משפחה ומשפחה.

נשאלת השאלה כיצד ניתן לנהל את הוצאות המשפחה מנקודת ראיה של חשבונות הבנק:

האם לרכז את הכנסות המשפחה לחשבון בנק אחד, וממנו לנהל את תשלומי הוצאות המשפחה או לחלק את הוצאות המשפחה בין שני בני הזוג כאשר כל אחד מבני הזוג מחזיק חשבון בנק ואחראי להוצאות מסוימות.

אם למשפחה יש תכנית כלכלית ובתכנית ישנו פירוט של כל סעיפי ההוצאה בבית, (כולל חיסכון), הרי שמיותר להחזיק יותר מחשבון בנק אחד למשפחה. זאת מכיוון שבמהלך החודש בודקים כל הזמן אם תקציב ההוצאות עומד לפי התכנון. אם התקציב אכן עומד בתכנון ממילא חשבון הבנק יהיה מאוזן. אם ישנה חריגה בתקציב יש לתקן את החריגה באופן מיידי כך שהתקציב יהיה מאוזן בסוף החודש.

כידוע לחשבון בנק ישנן עלויות, ושני חשבונות בנק כמעט ומכפילים את העלויות.

המצב שונה במשפחות שלהן אין תכנית כלכלית.

כאשר אין תכנית כלכלית קשה יותר לעקוב אחר ההוצאות וכדי להיות מאוזנים בסוף החודש יש לעקוב אחר חשבון הבנק לעיתים קרובות ולהבטיח שבסוף החודש החשבון יהיה מאוזן.

כאשר ישנו לכל אחד מבני הזוג חשבון בנק ניתן לחלק את ההוצאות בין שני החשבונות. כל אחד מבני הזוג מנהל את חשבונו בנפרד ועליו לשמור את החשבון מאוזן בסוף החודש. כמובן שעלות החזקת שני חשבונות בנק גדולה מעלות החזקת חשבון בנק אחד.

כאשר נכנסים לזוגיות אחד הדברים הבסיסיים הוא מתן אמון בצד השני במחויבות לקשר, וגם אמון בכל הקשור לצד הכלכלי. לכל אחד מבני הזוג ישנה עצמאות להחליט על הוצאות אולם מצד שני ישנה מחויבות כלפי בן או בת הזוג לא להפתיע עם הוצאות גדולות, ולספר עליהם רק בדיעבד. לכן מומלץ לקבוע סוג של אמנה ביתית בין בני הזוג שבה יחליטו בני הזוג על סכום מסוים שעד לסכום זה הם יהיו חופשיים להוציא ללא שיתופו של בן או בת הזוג לפני ההוצאה. וכן החלטה על חיסכון חודשי.

בד"כ שכר בני הזוג שונה ומשכורת אחת תהיה גבוהה ממשכורת שניה. אולם חשוב להבין כי הכסף של המשכורות הינו כסף משפחתי ולא כסף השייך לבן או בת הזוג שקיבל אותו כשכר, הכסף עובר משכר ששולם לאחד מבני הזוג, לכסף השייך למשפחה לצורך הוצאותיה. עם קבלת העיקרון הזה מוסרים המתיחויות שיכולים להיווצר של מי צריך לממן מה, או גרוע מכך וזה ויתור על רכישות בגלל שההכנסה האישית נמוכה מהכנסת בן או בת הזוג. זוגיות הינה אמון ושותפות בכל כולל בפן הכלכלי.

לכן מומלץ:

1. שלכול משפחה תהיה תכנית כלכלית לגבי הוצאות המשפחה ולכלול בתכנית גם חיסכון חודשי.
2. בין בני הזוג חייב להיות אמון הדדי בכל הקשור להוצאות. לכל אחד מבני הזוג צריכה להיות עצמאות לגבי ההוצאות אולם עד לגבול מסוים שיקבע בין בני הזוג.
   החל מסכום מסוים יש לשתף את בן או בת הזוג בכוונה להוציאו.

3. להבין שכסף הנכנס למשק הבית הינו כסף של המשפחה והוא אינו שייך לבן או בת הזוג שהכניסו אותו.

אשמח לקבל תגובות או הערות

כאן מתחת לפוסט

⇓ ⇓ ⇓ ⇓ ⇓